שתי התכונות שבשבילם שווה לשקול S4

מי שעוקב אחרי יודע שעזבתי בצער רב את הנוקיה לומיה שלי וחזרתי לאנדרואיד. הצער הוא בעיקר על אי ההצלחה של מיקרוסופט ונוקיה לאפשר לי להשאר עם הלומיה 900 (לאחר שלא הצליחו לגייר את מערכת ההפעלה 7.5) והחוסר האמיתי באפליקציות. אז חזרתי לאדנרואיד ואם כבר אנדרואיד אז גלקסי 4.

רבות כמר נאמר ונטחן על גלקסי 4 ובכל זאת שני חידושים שלא זוכים לשום כבוד ותהודה במאמרים שקראתי (אני בטוח שאיפה שהוא זה צויין אבל לא הודגש מספיק לטעמי).  ותובנה אחת בהקשר לפורטלים

החידוש הראשון בגלקסי S4 שהכי הפתיע אותי ונמצא בשימוש מתמיד אצלי הוא השלט האוניברסלי. ה- S4 מצוייד במשדר אינפרא-אדום המסוגל להתחבר לכמעט כל טלויזיה, ממיר, מזגן, מערכת קולנוע בייתית ועוד ממותגים ידועים. בחודש שבו יש לי את ה- S4 קיבלתי לפחות 4 עדכוני תוכנה לשלט ובכל אחת מהן תוספות לממשק וליכולות כך שנראה שסמסונג רצינית ביותר בכל מה שקשור לתכונה זו. היום למשל אני יכול לשלוט בממיר שלי והתוכנה יודעת להעביר את הטלויזיה ל- HDMI3 אוטומטית, וכאשר אני רוצה להגביר ווליום, השלט יודע אם הוא צריך לעשות את זה ע"י הגברת הטלויזיה, הממיר, או המערכת.

במדינות אמיתיות (כלומר לא בישראל) התוכנה מחוברת ללוח השידורים וכך כאשר מעבירים ערוצים ניתן לקבל מידע על התוכניות המשודרות. בארץ, לפחות יש להם שלט של YES ושל HOT שזה דבר מפתיע ומשמח. התוכנה הזו של סמסונג עושה שני דברים: ראשית, היא נוגסת לתוך שוק השלטים האוניברסליים – שוק של מילארד דולר בשנה ומציגה רף מאוד גבוה. שנית, היא תופסת מעמד חזק בשוק שעוד לא התפתח מספיק – שוק המסך השני. זהו שוק שנועד למשוך את תשומת ליבנו במקביל לצפיה שלנו בטלויזיה ולהציג בו תכנים נוספים ולאפשר למשווקים להגיע אלינו גם כאשר אנחנו לא ממש שמים לב…


התכונה השניה היא ה- Group play. כרגע יכולת זו קיימת רק בין טלפונים של S4 אבל תוכנה מעודכנת ל- S3 ומכשירים מתקדמים נוספים אמורה לצאת בקרוב. תכונה זו מאפשרת למספר טלפונים להתחבר זה לזה בעזרת רשת אלחוטית שהם מייצרים לעצמם (להבדיל ממוצרים אחרים שמשתמשים בשרת מרוחק) ולשתף תכנים בו זמנית. לדוגמה – כשאני משדר מוזיקה, אני רואה את שאר המכשירים המחוברים אלי ומסוגל להגדיר לכל מכשיר איזה סוג רמקול הוא וכך לייצר מוזיקת 'סראונד'. לפחות בבדיקה שלי, זה עובד מצויין עם שני טלפונים והגדרת טלפון אחד כימני ושני כשמאלי. בשיתוף של תמונות, כל פעולה שמישהו עושה על אחד המסכים קורית מיידית גם במסך השני. אם אני מצייר על מסך אחד ומישהו אחד מצייר על מסך שני שנינו רואים מיידית את הפעולה. ואחרון חביב – משחקים. משחקים אחד נגד השני לא מעולם לא היו קלים יותר.

ולגבי הפורטל – מיקרוסופט ואפל נותנות למשתמש להגדיר אילו אפליקציות יופיעו בדף הבית. למעשה זהו עיצוב מיושן מאוד שמזכיר במהותו את אתרי האינדקס הטקסטואליים של סוף שנות ה- 90 ואפילו כאלה של ימינו אנו (ראו תמונה), בעוד שאנדרואיד מאפשרת יצירת של פורטלי תוכן בעזרת הווידג'טים עד כאן שום דבר חדש אבל קצת הפתיע אותי כשחושבים על זה ששוק הפורטלים הארגוניים נשלט ברובו ע"י מיקרוסופט – כלומר חברה שמבינה באיך אנשים צורכים מידע.

פורסם בקטגוריה sensors, גאדג'טים, טלפונים, ידע, כללי | עם התגים , , , , , , , | להגיב

הפרטה של תקציב המדינה

לא מזמן כתבתי בדף הפייסבוק שלי שהייתי רוצה שאת תקציב המדינה הבא, נרכיב אנחנו, האזרחים. האמירה היא בחלקה צינית כשלוקחים בחשבון שלכל אחד במדינה שלנו יש הרי רעיונות ממי צריך לקחת כסף (מאחרים) ומי צריך לקבל יותר (הוא), ועוד יותר צינית אם לוקחים בחשבון שלמי שבסופו של דבר מרכיב את התקציב (או לפחות חותם עליו) יש במקרה הטוב השכלה שהיא בערך כמו של כל אחד מאיתנו בתחום. ומצד שני, חוכמת ההמונים יכולה אולי להוביל לתוצאה מעניינת.

בתפישה שלי, האזרחים יהיו חשופים לכל סעיפי התקציב האפשריים, ולכל אחד תהיה מסגרת התקציב השנתית. בעזרת כלים פשוטים הוא יוכל להוסיף ולקחת ולשנות לתכנן ככל העולה על רוחו כל עוד הוא עומד במסגרת המוקצבת. במקרה הרע, זהו כלי חינוכי ממדרגה ראשונה, ובמקרה הטוב עוד יכול לצאת מזה משהו מעניין. דמוקרטיה במיטבה. ברור שפקידי האוצר כפי שנהוג לכנותם עלולים לא לאהוב את רעיון ההפרטה הזה, למרות שהפרטה זו מילה שהם אוהבים בכל קונטקסט אחר, אבל אנחנו מדברים על פוליטיקה אחרת – לא?

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה ידע, כללי, רעיונות חדשים | עם התגים , , , , | להגיב

הקשר בין ציקדה, לוויין, רולרבלייד ואמ-טי-וי

חלק מההמצאות המעניינות ביותר הם תוצאה של שילוב בין שני מוצרים קיימים. ניקח לדוגמה את MTV  שהייתה חיבור בין טלויזיה ששידרה תכנים מילוליים ורדיו/פטיפונים בהם ניתן היה לשמוע מוזיקה. בשנת 1970, 11 שנה לפני ש- MTV נוסדה, התחילו הנסיונות לשדר מוזיקה בוידאו, נסיונות שנכשלו לאחר כמה שבועות ונוסו שוב ושוב עם סוף דומה. כש- MTV נוסדה, זה היה אחרי שהפורמט כבר היה בשל אבל ההצלחה המסחרית משוייכת עד היום ל- MTV.

הרולר-בליידס הם תוצאה דומה של חיבור בין מחליקי קרח לבין סקייטים. בדומה לוידאו-מוסיקה למעלה, הרולרבליידס הומצאו לראשונה על הנייר ב- 1780, דגם ראשוני פותח ב- 1849, הפטנט הראשון לרולרבליידס ניתן ב- 1953 אבל המוצר המסחרי הראשון יצא לשוק רק בשנת 1987. המרחק בין רעיון למוצר פשוט לבין המימוש שלו היה אדיר.

בעולם 'שלנו' הדוגמה שאני הכי אוהב להשתמש בה היא הדפסת איברים. הרעיון של שילוב מדפסת הזרקת דיו עם הדפסת תלת מימד מתבקש ויהיה מעניין לראות אם נצטרך לחכות 200 שנה למימוש (ויש לי תחושה שלא). להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אינטגרציה, ידע, כללי | עם התגים , , , , , , , | להגיב

איך נראה Ynet בשנת 2000? על מה כתב יואל משה סולומון ב- 1863?

נפוליאון אמר פעם – "עם ללא עבר, אין לו עתיד". ומכאן שהפוסט הזה יכיל מידע על העבר…

בתור ילד בכתה ה'-ו', אחד התחביבים שלי היה להגיע לספריה של האוניברסיטה בב"ש ולהגיע לתחנת המיקרופיש כדי לקרוא עיתונים ישנים שהיו שמורים שם. עד היום לא לגמרי ברור לי מה ההנאה ששאבתי מהדבר הזה, אבל זו הייתה רוח התקופה. קראנו כל דבר שזז, עיינו באנציקלופדיות והתחרנו על מי יודע יותר ערכים. השימוש במיקרופיש (ואח"כ מיקרופילם) היתה כנראה דרך לשלב טכנולוגיה מתקדמת עם קריאה. עם המעבר לטכנולוגיות דיגיטליות, הארכיונים הוסבו אף הן וכיום אין שימוש במיקרופישים של פעם. פרוייקט דיגיטציה שנערך באונ' ירושלים מכיל עשרות אלפי עמודים של עיתונים שיצאו בעברית בין השנים 1853-1914 ומכיל אוצר בלום של תוכן כמו העותק הראשון של הצבי פרי ידיו של אליעזר בן יהודה, או עותקים של העיתון הלבנון פרי ידיו של יואל משה סולומון.

hatzvi

ארכיון נוסף המכיל מגוון רחב יותר של עיתונים מראשית המאה ה- 20 וכמעט עד ימינו אנו נמצא באונ' ת"א ומכיל כמעט מיליון דפים!

עוד דבר שעשיתי בתור ילד היה לאסוף בולים ולכן שמחתי למצוא את האתר שמקטלג את כל הבולים בעולם. אם רק היה לנו את הקטלוג הזה בזמנו…

אבל מה עם העולם הדיגיטלי?

כאשר עברנו מהעולם הישן לדיגיטלי, העברנו את כל התכנים איתנו. אבל יש משהו אחד שלא לקחנו בחשבון וזה שחלק גדול מהעולם הדיגיטלי שלנו, לא נשמר אלא נדרס כל פעם מחדש. מה עם כל הכתבות הדיגיטליות של אתרים/עיתונים שנסגרו? בהיעדר עותק פיזי של התוכן, כל המידע הזה פשוט נעלם בלי יכולת איחזור שלו. לשם כך, יש את פרוייקט הארכיון הדיגיטלי – archive.com. האתר שקיים מאז שנת 2000, סורק בשיטתיות את רחבי הרשת ומידי פעם שומר עותקים של הדף. כך למשל ניתן למצוא איך נראה הדף של ynet ביוני 2000 ולראות שלא רק העיצוב שלהם לא השתנה הרבה מאז, אלא גם התוכן לא ממש זז פה ב- 13 שנה.

ynet2000

האתר שומר היסטוריה לא רק של דפי אינטרנט אלא גם מכיל ארכיון של תוכנות משנים עברו (אפשר למצוא את משחקי הקומודור של פעם), וסרטי וידאו ישנים אפילו להורדה – לחובבי סרטי תחילת המאה ה- 20 אפשר להוריד את דיק טרייסי או המוהיקני האחרון.

 

פורסם בקטגוריה ידע, כללי | עם התגים , , , , , , | להגיב

כלכלת קשב

אחד הדברים המדהימים שקרו לנו בשנים האחרונות הוא הזמינות של המידע לכל אחד. לא רק שכמות המידע שנוצרת בעולם מכפילה את עצמה מידי כשנתיים, גם אפשרויות הצריכה של המידע הזה גדלות עם הזמינות של מנועי החיפוש, חיפוש קולי, חיפוש ויזואלי, עיתונים ואתרי תוכן מותאמים אישית, סמארטפונים שמספקים לנו מידע גיאוגרפי בהתאם למיקום שלנו ומידע פיזיולוגי בהתאם לפרמטרים של הבריאות שלנו. נדמה שאם אנחנו רק רוצים למצוא מידע כלשהו או לקבל שירות כלשהו – ניתן לעשות זאת בעזרת מספר הקלדות קצר.

הבעיה היא שהמוח שלנו לא מתפתח בקצב שבו הטכנולוגיה מתפתחת כך שאנחנו לא מסוגלים להכיל ולעבד את כל המידע הזה. מחקרים שנערכו לגבי היכולת שלנו להתמודד עם מידע מראים שאנחנו מסוגלים לעבד 7 פריטי מידע בממוצע בכל רגע נתון (המספר המדוייק נע בין 5-9). זה אומר שגם אם יציפו אותנו בעוד ועוד מידע, אין לנו יכולת לצרוך אותו. מה שאנחנו עושים במצבים אלה הוא לסנן מידע שנראה לנו לא רלוונטי או לקטלג אותו אוטומטית למצב שהיינו בו בעבר ולבצע את אותה פעולה שביצענו אז. לדוגמה – כאשר אנחנו נוהגים, אנחנו חשופים להמון כלי רכב שנמצאים סביבנו אבל אנחנו לא ממש רואים אותם. כל עוד הרכבים מתנהגים כמצופה מהם, אנחנו מקטלגים אותם כמשהו לא מזיק ומסננים את המידע הזה כדי לפנות קשב לדברים חשובים אחרים. מצב זה משתנה כאשר לפתע ישנה סכנה שנשקפת מאחד הרכבים ואז כל תשומת הלב שלנו מופנית לנסיון לקטלג את המצב ולהחליט על דרך הפעולה. במצב כזה, הרבה אנשים מדווחים שהם הפסיקו פתאום לשמוע את הרדיו על אף שהוא כמובן ניגן. תשומת הלב כולה הופנתה למקור חשוב יותר.

הזמן הדרוש למוח לזהות פריט מידע הוא 1/18 שניה בקירוב מה שאומר שבשניה ניתן לעבד לכל היותר 126 פיסות מידע שמתורגמות לכמעט חצי מליון בשעה (או כ- 200 מיליארד פיסות מידע לאורך כל החיים שלנו). אם נוריד את השעות הרבות בו אנחנו לא באמת מנצלים את היכולת הזו (צפייה בטלויזיה, סרט, קריאה) מגיעים למספר נמוך בהרבה. זה עדיין נשמע הרבה אבל בהתחשב בזה שפריט מידע הוא כל ריח, גוון של צבע, טעם, קול, ועוד – זה לא ממש הרבה. דוגמה המובאת בספר 'זרימה' מציגה כיצד האזנה לאדם דורשת הבחנה של כ- 40 פיסות מידע בשניה מה שמסביר מדוע ניתן להקשיב ללא יותר מ- 3 אנשים בו זמנית וגם אז זה דורש מאיתנו את כל תשומת הקשב כך שלא נבחין בשום פרט נוסף לגבי שלושת האנשים כמו לבוש, צבע עור ואחרים.

למה זה חשוב?

מי שמפתח פתרונות שאמורים להביא עוד תוכן לחיינו צריך לקחת בחשבון שהכלכלה החדשה היא כלכלת קשב ולא עוד כלכלת מידע. המשאב היקר הוא הקשב שלנו וכדי לזכות בו, על המערכת לקחת בחשבון שיש לנו קיבולת מוגבלת לצרוך מידע ולכן כל אחד עושה את השיקולים שלו לגבי מהו המידע שבאמת נדרש לו באותו רגע. כאשר אנחנו מתקרבים לקיבולת הצריכה המקסימלית שלנו, אנחנו מסננים מידע לא חשוב (או שנדמה לנו שאינו חשוב). לכן יש חשיבות רבה בתכנון נכון של כמות המידע שעל האדם להתחשב בו. ואולי הנקודה העיקרית – יש לנו פחות ופחות משאבי קשב פנויים ולכן מערכת שתחייב אותנו לצרוך הרבה מידע פשוט לא תצליח. טובה ככל שתהיה, פשוט אין לנו משאבי קשב פנויים.

פורסם בקטגוריה ידע | עם התגים , , , | להגיב