רשמים מכנס תקשוב בחינוך ובהוראה

שימוש בטכנולוגיה ע"מ לקדם למידה וחינוך הוא נושא שהדעות עליו חלוקות. מצד אחד אלה המצדדים בכך שהנוער ילמד בצורה הטובה ביותר כשהם בשטח המחיה הטבעי שלהם (כלומר מוקפים טכנולוגיה, מסכים, מקלדות, רשתות חברתיות ועוד).  יותר ויותר בתי ספר הולכים לכיוונים האלו. ומצד שני אלה הטוענים שהבסיס האנושי הוא המפתח לאדם טוב ומוצלח יותר ואת זה אפשר להשיג הכי טוב ע"י חזרה למקורות. בוידאו המצורף ניתן לראות פרטים נוספים.

האמת היא מין הסתם איפה שהוא בין שתי הגישות האלו. בכנס, שאל ד"ר יובל דרור את המשתתפים לאיזה בית ספר הם היו רוצים לשלוח את ילדיהם, והרוב ענה שלבית הספר ללא הטכנולוגיה. כאשר שאל באיזה בית ספר הם היו רוצים ללמד, הדעות נחלקו חצי-חצי. בתור טכנולוג, אני חייב לומר שגם לי התשובה לא הייתה חד משמעית.

ובכל זאת, אנחנו הולכים לעולם של שימוש בטכנולוגיה, ובתי הספר שלא יכניסו טכנולוגיה יהיו יחידים ויוצאי דופן, ונשאלת השאלה – איך לעשות את זה בצורה הנכונה ולהפיק מהטכנולוגיה את המקסימום. בעוד שד"ר יובל דרור דיבר על האלמנטים השליליים שהטכנולוגיה מביאה איתה ועל הסכנה שביצירת אנשים שלא חושבים בעצמם, David Baugh דיבר על איך נכון להטמיע את הטכנולוגיה ע"מ ליצור אנשים יצירתיים ומשתפי פעולה. אני מתמקד בשתי ההרצאות האלה בשל השוני בגישה שלהן, למרות ששתיהן בסה"כ לא משלימות אחת את השניה.

כתבתי לא מזמן על חינוך 2.0 ועל כך שמטרת בתי הספר במאה ה- 19 (עד אז לא היו בתי ספר ציבוריים בארה"ב) הייתה להכשיר את התלמידים לשוק העבודה. בעידן של סוף המהפיכה התעשייתית, מה שנדרש מהתלמידים היה בעיקר משמעת וצייתנות שהיו הכרחיים לעבודה במפעלים, דבר שהיה נכון גם הרחק לתוך המאה ה- 20 ופינק פלויד תיארו את זה בצורה הטובה ביותר בקליפ We don't need no education, כאשר בית הספר הוא בעצם בית חרושת ענקי לתלמידים. האבסורד הוא שאחת ממשימות בתי הספר של היום מנוסחת בדיוק בצורה כזו: "להכין את התלמידים לשוק העבודה העתידי". במצב שבו אנחנו לא יודעים מהו שוק העבודה העתידי, מה המשמעות של משפט שכזה?

הסכנה שבטכנולוגיה של היום היא שהתלמידים לומדים בעיקר איך למצוא מידע (חשוב) ולהעתיק ולהדביק אותו כפשוטו. בעבר כאשר הלכנו לאנציקלופדיות, נאלצנו לפחות לקרוא ולהעתיק בכתב ידנו את מה שקראנו. כאשר לא הבנו משהו, לא היה נעים לכתוב אותו. היום, כאשר ניתן להעתיק עמודים שלמים בלחיצת כפתור, אנחנו לא מקפידים לקרוא ולהבין הכל. מורים רבים מתפעלים מהיקף העבודה והתכולה שלה, ולא מקפידים לקרוא את כל העבודות ולוודא שהתלמיד באמת מבין מה שהוא כתב. זה קצת כמו בתקופה שמעבדי התמלילים נכנסו לעולמנו – מי שהדפיס את העבודה שלו קיבל ציון גבוה יותר אוטומטית ללא קשר לתוכן, רק כי זה היה מאוד מרשים. ע"פ ד"ר דרור, זה בסדר גמור לקרוא מגוון מקורות ולעשות אינטגרציה של המידע, כל עוד התלמיד מוסיף משהו משל עצמו בתהליך. התוספת יכולה להיות מחשבה עצמאית, תובנה, או מסקנה אישית. ובלבד שהעבודה תגרור חשיבה עצמאית.

David Baugh, היה מורה בבית ספר יסודי שמטיף בשנים האחרונות לשימוש בטכנולוגיה כאמצעי שמעודד למידה. במחקרים שהוא הראה (ACOT – Apple Classrooms of Tomorrow 1985-1997) השימוש בטכנולוגיה בחינוך נחלק לחמש רמות:

  • כניסה – גישה של "רק אם תכריחו אותי…". מתאים למורים שמפחדים מהטכנולוגיה ומעדיפים את השיטות הישנות.
  • אימוץ – שימוש בטכנולוגיה ככלי ליעילות. לדוגמה הפיכה של חומר הלימוד למצגת והקרנה של המצגת בכיתה. המצגת לא תורמת משמעותית לתהליך הלמידה של הכתה, אבל עוזרת למורה שלא צריך לכתוב על הלוח. דוגמאות נוספות יכולות להיות שימוש במערכת המשוב כאמצעי תקשורת עם הורים, שימוש בעיבוד תמלילים ע"י התלמידים כדי להגיש עבודות.
  • הסתגלות – הוספה של אמצעים טכנולוגיים לתכני השיעור. בכנס עצמו David Bough ניסה ללמד את הקהל וולשית בעזרת שימוש במצגת המכילה משפט באנגלית, עברית ו- וולשית (רמה של אימוץ). ע"י הוספה של שימוש בתוכנת Garage Band באייפד, הוא הוסיף קצב כך שהקהל לא רק דיקלם את המשפט בוולשית אלא גם התאים את עצמו לקצב. בנוסף הוא הקליט את הקהל ויכל להשמיע חזרה את ההקלטה כך שאפשר יהיה לתקן את ההגייה. ההוספה הזו, מעלה את הלימוד לרמה גבוהה יותר.
  • שינוי – פה השינוי ממש מתחיל לקרות. מורים שלא מפחדים לשחרר את רסן השליטה תוך כדי השיעור ולתת לתלמידים יותר אחריות. דורש שינוי של תכני הלימוד כך שיתאימו לטכנולוגיה. דוגמה לזה היא ה- Kahn Academy. השינוי שבו הלמידה נעשית בצורה אחרת לגמרי מזו של כתה-מורה. הדגש הוא על שיתופיות, יצירתיות, הבנה מעמיקה יותר של תכנים בשיעור (לאחר שאת הבסיס כבר למדו לבד), ופתרון בעיות בכתה.
  • חדשנות – שינוי סיסטמטי ומערכתי בכל תכני הלימוד כך שיותאמו לטכנולוגיה הקיימת. הטכנולוגיה נמצאת ברקע. הלמידה נעשית באופן שיתופי בין תלמידים בכתה, שכבה, בית הספר, ועם תלמידים שונים בעולם. הלמידה נעשית בעיקר ע"י פרוייקטים ופחות ע"י מבחנים.

בסקר מעניין נוסף שהוצג נשאלו תלמידי בית ספר מהי שיטת הלימוד המועדפת עליהם, ואח"כ הם נשאלו איך הם לומדים בפועל. התוצאות מעניינות בהחלט ומדגישות את הפער בין איך תלמידים רוצים ללמוד, אל מול המציאות שלהם.


** התכנים הוצגו בכנס השנתי לתקשוב בחינוך והוראה במכון מופ"ת

על אודות דוד קודיש

דוד קודיש הינו מומחה מערכות מידע, שימושי אינטרנט, וטכנולוגיה שעוסק בתחומי האינטרנט וההייטק מעל ל- 17 שנה. דוד שימש בתפקידי ניהול בכירים שונים בחברות טכנולוגיה שונות בהן אינטל ונומוניקס ומיקרון. כיום משמש כמרצה באוניברסיטת בן-גוריון שם הוא משלים לימודי דוקטורט בתחומי gamification. הבלוג עוסק בטכנולוגיות נוכחיות ועתידיות בניסיון לחזות ולהבין את העולם הטכנולוגי לתוכו אנו נכנסים, ואת המשמעויות על איך שהחיים שלנו ייראו. אני מאמין שחשוב לדעת לאן אנו הולכים כדי להיות מוכנים וכדי להיות הורים טובים יותר לילדינו שגדלים לתוך המציאות החדשה.
פורסם בקטגוריה חינוך, טאבלטים, טכנולוגיה, עם התגים , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה