כלכלת קשב

אחד הדברים המדהימים שקרו לנו בשנים האחרונות הוא הזמינות של המידע לכל אחד. לא רק שכמות המידע שנוצרת בעולם מכפילה את עצמה מידי כשנתיים, גם אפשרויות הצריכה של המידע הזה גדלות עם הזמינות של מנועי החיפוש, חיפוש קולי, חיפוש ויזואלי, עיתונים ואתרי תוכן מותאמים אישית, סמארטפונים שמספקים לנו מידע גיאוגרפי בהתאם למיקום שלנו ומידע פיזיולוגי בהתאם לפרמטרים של הבריאות שלנו. נדמה שאם אנחנו רק רוצים למצוא מידע כלשהו או לקבל שירות כלשהו – ניתן לעשות זאת בעזרת מספר הקלדות קצר.

הבעיה היא שהמוח שלנו לא מתפתח בקצב שבו הטכנולוגיה מתפתחת כך שאנחנו לא מסוגלים להכיל ולעבד את כל המידע הזה. מחקרים שנערכו לגבי היכולת שלנו להתמודד עם מידע מראים שאנחנו מסוגלים לעבד 7 פריטי מידע בממוצע בכל רגע נתון (המספר המדוייק נע בין 5-9). זה אומר שגם אם יציפו אותנו בעוד ועוד מידע, אין לנו יכולת לצרוך אותו. מה שאנחנו עושים במצבים אלה הוא לסנן מידע שנראה לנו לא רלוונטי או לקטלג אותו אוטומטית למצב שהיינו בו בעבר ולבצע את אותה פעולה שביצענו אז. לדוגמה – כאשר אנחנו נוהגים, אנחנו חשופים להמון כלי רכב שנמצאים סביבנו אבל אנחנו לא ממש רואים אותם. כל עוד הרכבים מתנהגים כמצופה מהם, אנחנו מקטלגים אותם כמשהו לא מזיק ומסננים את המידע הזה כדי לפנות קשב לדברים חשובים אחרים. מצב זה משתנה כאשר לפתע ישנה סכנה שנשקפת מאחד הרכבים ואז כל תשומת הלב שלנו מופנית לנסיון לקטלג את המצב ולהחליט על דרך הפעולה. במצב כזה, הרבה אנשים מדווחים שהם הפסיקו פתאום לשמוע את הרדיו על אף שהוא כמובן ניגן. תשומת הלב כולה הופנתה למקור חשוב יותר.

הזמן הדרוש למוח לזהות פריט מידע הוא 1/18 שניה בקירוב מה שאומר שבשניה ניתן לעבד לכל היותר 126 פיסות מידע שמתורגמות לכמעט חצי מליון בשעה (או כ- 200 מיליארד פיסות מידע לאורך כל החיים שלנו). אם נוריד את השעות הרבות בו אנחנו לא באמת מנצלים את היכולת הזו (צפייה בטלויזיה, סרט, קריאה) מגיעים למספר נמוך בהרבה. זה עדיין נשמע הרבה אבל בהתחשב בזה שפריט מידע הוא כל ריח, גוון של צבע, טעם, קול, ועוד – זה לא ממש הרבה. דוגמה המובאת בספר 'זרימה' מציגה כיצד האזנה לאדם דורשת הבחנה של כ- 40 פיסות מידע בשניה מה שמסביר מדוע ניתן להקשיב ללא יותר מ- 3 אנשים בו זמנית וגם אז זה דורש מאיתנו את כל תשומת הקשב כך שלא נבחין בשום פרט נוסף לגבי שלושת האנשים כמו לבוש, צבע עור ואחרים.

למה זה חשוב?

מי שמפתח פתרונות שאמורים להביא עוד תוכן לחיינו צריך לקחת בחשבון שהכלכלה החדשה היא כלכלת קשב ולא עוד כלכלת מידע. המשאב היקר הוא הקשב שלנו וכדי לזכות בו, על המערכת לקחת בחשבון שיש לנו קיבולת מוגבלת לצרוך מידע ולכן כל אחד עושה את השיקולים שלו לגבי מהו המידע שבאמת נדרש לו באותו רגע. כאשר אנחנו מתקרבים לקיבולת הצריכה המקסימלית שלנו, אנחנו מסננים מידע לא חשוב (או שנדמה לנו שאינו חשוב). לכן יש חשיבות רבה בתכנון נכון של כמות המידע שעל האדם להתחשב בו. ואולי הנקודה העיקרית – יש לנו פחות ופחות משאבי קשב פנויים ולכן מערכת שתחייב אותנו לצרוך הרבה מידע פשוט לא תצליח. טובה ככל שתהיה, פשוט אין לנו משאבי קשב פנויים.

על אודות דוד קודיש

דוד קודיש הינו מומחה מערכות מידע, שימושי אינטרנט, וטכנולוגיה שעוסק בתחומי האינטרנט וההייטק מעל ל- 17 שנה. דוד שימש בתפקידי ניהול בכירים שונים בחברות טכנולוגיה שונות בהן אינטל ונומוניקס ומיקרון. כיום משמש כמרצה באוניברסיטת בן-גוריון שם הוא משלים לימודי דוקטורט בתחומי gamification. הבלוג עוסק בטכנולוגיות נוכחיות ועתידיות בניסיון לחזות ולהבין את העולם הטכנולוגי לתוכו אנו נכנסים, ואת המשמעויות על איך שהחיים שלנו ייראו. אני מאמין שחשוב לדעת לאן אנו הולכים כדי להיות מוכנים וכדי להיות הורים טובים יותר לילדינו שגדלים לתוך המציאות החדשה.
פורסם בקטגוריה ידע, עם התגים , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה