פרסונליזציה ומישחוק

פרסונליזציה בחינוך מתייחסת להתאמת שיטת ההוראה והלמידה (פדגוגיה), סביבת העבודה, והתוכן כך שיתאימו לצרכים ולקצב של כל לומד ולומדת. זהו רעיון נהדר שהרבה מתחברים אליו אבל הקשיים ביישום שלו באילוצי מערכת החינוך הקיימת, גורמת לרבים להכשל ביישום שלו. פרסונליזציה מתאימה למישחוק כמו כפפה ליד, ועקרונות בסיסיים עליהם בנויה פרסונליזציה קיימים גם במישחוק.

הנושאים הבאים הם חלק מהמרכיבים הדרושים ללמידה מותאמת אישית (פרסונליזציה). בהמשך אתייחס לפתרונות בעולם המישחוק לחלק מהם.

 

 

רפלקציה עצמית וקביעת מטרות – כמה פעמים המורה עוצר לשאול את התלמיד איך הוא מרגיש עם החומר? האם הוא הבין אותו והאם הוא מרגיש שיש לו את הכלים הנדרשים כדי לפתור תרגילים או לגשת לבעיות בתחום? כאשר תלמיד נדרש להעריך את עצמו, אנחנו מרוויחים פעמיים. התלמיד נאלץ להתמודד עם האמת לגבי מה הוא יודע או לא יודע, והמורה מקבל משוב אמיתי מהתלמיד לגבי קצת הלמידה שלו.

מערכת גמישה – כדי שתלמידים יוכלו להתקדם בקצב הנכון עבורם, מערכת השעות צריכה לאפשר גמישות מסויימת בניהול הזמן של כל תלמיד. אם תלמיד לא מבין נושא מסויים, הוא חייב את האפשרות להשלים את הפער בזמן בית הספר אחרת פער זה לא ייסגר, ולמחרת אף ימשיך לגדול. איך עושים את זה? משנים את הגישה שבה שיעור נמשך 45 דקות בהם המורה מדבר ללא הפסקה. אם השיעור יוגדר כ- 15 דקות (או כל מספר אחר) ושאר הזמן יוקדש ללמידה מותאמת אישית, יהיה הרבה זמן בו ניתן לקיים מערכת שעות גמישה.

שימוש בכלים טכנולוגיים – כדי לתת ללומדים את החופש המלא בניצול זמנם, אי אפשר להסתמך על זמינות של מורה בכל רגע נתון. כלים טכנולוגיים המאפשרים למידה, שיתוף, ובחינה עצמית יכולים לגשר על הפער ולתת ללומדים את האפשרות ללמוד בזמן ובמקום שנוחים להם. כמובן שחשוב שכלים אלה יהיו זמינים גם ללומדים מהבית בשעות הערב, כאשר מורים אינם זמינים להם.

פלייליסט – לכל לומד צריכה להיות תוכנית לימוד עבור כל נושא. מעין פלייליסט שהוא מקבל כדי ללמוד נושא מסוים. אולי אפילו מספר פלייליסטים שונים שהוא יוכל לבחור מהם. הפלייליסט יכול להכיל סרטונים, משימות חקר, תרגילים, בחנים, ועוד. הוא גם נותן ללומד את המסגרת הכללית של מה הוא צריך לדעת, כדי שלא יילך לאיבוד.

מיקום – איפה הלמידה מתרחשת? בכתה? כתת מחשבים? בחצר? בקפיטריה? לכל תלמיד שיטות למידה שונות, ואם אין לו שיטות טובות, הוא צריך ללמוד מהי שיטת הלמידה המוצלחת עבורו. זוהי תובנה חשובה ללומד העצמאי ולמאה ה- 21. כשלימדתי בתיכון, לא הייתה לי בעיה שתלמידים ייצפו בסרטוני הסבר בזמן השיעור במקום להקשיב להסבר שלי. כנ"ל לגבי שימוש באוזניות בזמן תרגול, או תרגול מחוץ לכתה על ספסלים בשמש. כל אחד ומה שיעיל עבורו.

משוב עצמי – בסוף, ישנה הערכה. מקובל היום שההערכה היא ציון כלשהו אבל זה ממש לא חייב להיות כך. השאלה היא מי מבצע את ההערכה? המורה? ההמלצה היא תמיד לשלב את התלמיד במידה מתאימה בתהליך. תלמיד שלא יודע את החומר לא ייתן לעצמו 100. כאשר המשוב מובנה מסעיפים שונים והישגים שונים, לתלמיד יותר קל לפרגן לעצמו בחלק מהם ובאחרים לא. למורה, זהו משוב חשוב לגבי איפה התלמידים חושבים שהם נמצאים.

 

לסיום – אני רוצה לשתף דוגמה לטופס התקדמות אישית מתחום הגיאומטריה בכתה י' 5 יחידות אשר אמורים ללמד את כל החומר עד סוף השנה. את הטופס הזה נותנים לתלמיד בתחילת שנה ומספר פעמים נוסף תוך כדי השנה. אפשר לבקש מכל תלמיד למלא לפני מבחנים, כהכנה לאסיפת הורים, או כבסיס לשיחה אישית עם תלמיד. לא צריך שום כלי טכנולוגי מיוחד וקלסר פשוט שמתייק את ההיסטוריה של הדיווחים מספיק בהחלט. זהו טופס בסיסי שאפשר בהחלט לשפט בהתאם לצורך. מה מישחקי בזה? כל דבר שנמדד, הוא משחק. יש פה מד התקדמות, נקודות, מטרות שמוגדרות יחד עם המורה או אפילו באופן עצמאי ע"י התלמיד, שלבים, רמות, ואפילו סוג של תחרות יכולה להתפתח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שם *
אימייל *
אתר